TY - JOUR
T1 - נשים ערביות-בדואיות רוקמות את העבר ואת העתיד: מבט לעבר שלושה דורות
AU - אבו רביעה-קוידר, סראב
PY - 2015
Y1 - 2015
N2 - המאמר סוקר שינויים במעמדן החברתי-כלכלי של נשים בדואיות בעקבות תמורות פוליטיות וחילופי שלטון שחלו בישראל מראשית המאה ה-20 ועד ימינו. ניתן להבחין בשלוש תקופות היסטוריות, שעיצבו את נתיבי חייהן של שלושה דורות של נשים בדואיות בנגב. לפני קום המדינה, נשים בדואיות היו שותפות פעילות בכלכלה הבדואית שנשענה על ייצור חקלאי משותף וגידול צאן. בין השנים 1948-1966, עת הופעל שלטון צבאי על בדואים ונתקבלה מדיניות הפקעת האדמות, צומצמו תפקידיהן היצרניים של הנשים והן הפכו למובטלות בביתן. עם סיום השלטון הצבאי ב 1967 ותחילת המעבר הכפוי של הבדואים לישובי קבע, הורע מצבן של הנשים, בעיקר של דור המבוגרות, כי התוצרת שהן נהגו לייצר, כמו מזון או לבוש, לא הייתה הכרחית עוד בחיים האורבניים. הנשים הבדואיות בנות הדור המבוגר, שלא ידעו קרוא וכתוב והיו ונעדרות הכשרה, נותרו למעשה ללא סיכוי להשתלב במקומות עבודה מחוץ לכפר. נשים מדור הביניים, שחוו את תהליך המעבר ליישובי קבע, לא השלימו השכלה תיכונית או אקדמית, ומתקשות להגיע למקומות עבודה מחוץ לכפר עקב היעדר תחבורה ציבורית או כבישים סלולים. הן נאחזות באמצעי הייצור המוכרים להן, כמו העיסוק במסחר פנים יישובי או תעשיית הטוויה והאריגה. בנות הדור הצעיר, שחינוך והשכלה היו נגישים להן, סבלו מאפליה ופגעים במערכת החינוך הבדואית, רבות מהן נשרו בשלב המעבר לחטיבה העליונה. חינוך פורמלי לנשים בדואיות החל רק במהלך שנות ה-70, והשכלה גבוהה הפכה נגישה רק מאמצע שנות ה-80. הנשים הבדואיות משלושת הדורות זקוקות למיסוד עשייתן ולתקצובה מצד גורמים רשמיים באופן שלא יפגע בעשייתן המסורתית והמתחדשת.
AB - המאמר סוקר שינויים במעמדן החברתי-כלכלי של נשים בדואיות בעקבות תמורות פוליטיות וחילופי שלטון שחלו בישראל מראשית המאה ה-20 ועד ימינו. ניתן להבחין בשלוש תקופות היסטוריות, שעיצבו את נתיבי חייהן של שלושה דורות של נשים בדואיות בנגב. לפני קום המדינה, נשים בדואיות היו שותפות פעילות בכלכלה הבדואית שנשענה על ייצור חקלאי משותף וגידול צאן. בין השנים 1948-1966, עת הופעל שלטון צבאי על בדואים ונתקבלה מדיניות הפקעת האדמות, צומצמו תפקידיהן היצרניים של הנשים והן הפכו למובטלות בביתן. עם סיום השלטון הצבאי ב 1967 ותחילת המעבר הכפוי של הבדואים לישובי קבע, הורע מצבן של הנשים, בעיקר של דור המבוגרות, כי התוצרת שהן נהגו לייצר, כמו מזון או לבוש, לא הייתה הכרחית עוד בחיים האורבניים. הנשים הבדואיות בנות הדור המבוגר, שלא ידעו קרוא וכתוב והיו ונעדרות הכשרה, נותרו למעשה ללא סיכוי להשתלב במקומות עבודה מחוץ לכפר. נשים מדור הביניים, שחוו את תהליך המעבר ליישובי קבע, לא השלימו השכלה תיכונית או אקדמית, ומתקשות להגיע למקומות עבודה מחוץ לכפר עקב היעדר תחבורה ציבורית או כבישים סלולים. הן נאחזות באמצעי הייצור המוכרים להן, כמו העיסוק במסחר פנים יישובי או תעשיית הטוויה והאריגה. בנות הדור הצעיר, שחינוך והשכלה היו נגישים להן, סבלו מאפליה ופגעים במערכת החינוך הבדואית, רבות מהן נשרו בשלב המעבר לחטיבה העליונה. חינוך פורמלי לנשים בדואיות החל רק במהלך שנות ה-70, והשכלה גבוהה הפכה נגישה רק מאמצע שנות ה-80. הנשים הבדואיות משלושת הדורות זקוקות למיסוד עשייתן ולתקצובה מצד גורמים רשמיים באופן שלא יפגע בעשייתן המסורתית והמתחדשת.
UR - https://uli.nli.org.il/discovery/search?vid=972NNL_ULI_C:MAIN&query=lds05,contains,001038514
M3 - ביקורת על ספר / על יצירת אמנות / על מאמר
SN - 1565-8619
VL - 54
SP - 28
EP - 29
JO - טרמינל: כתב-עת לאמנות המאה ה-21
JF - טרמינל: כתב-עת לאמנות המאה ה-21
ER -