Abstract
מקום העבודה מהווה מדד מרכזי למעמד חברתי ולסיפוק צרכים חברתיים. עבודה היא מקור לקשירת קשרים חברתיים, לבניית הערכה עצמית, מקום בו מבלים חלק ניכר משעות היום, ומאפשרת השתתפות בחברה ותחושת שייכות. בנוסף, עבודה עשויה לספק ביטחון כלכלי ומגן מפני עוני ומחסור. בקרב אוכלוסיות עם מגבלה, לעבודה יש משמעות נוספת הכוללת מרכיב שיקומי והחלמתי רב מעלה, ועל כן השאיפה היא שהאדם עם המגבלה יוכל להשתלב במקום עבודה אשר יהלום את יכולותיו וצרכיו. מחקרים בארץ ובעולם מצביעים כי שיעורי האבטלה ואי ההשתתפות בכוח העבודה של אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית נע בין 90%-80%. מהספרות המקצועית עולה כי ניתן לייחס חלק משיעורי האבטלה ואי ההשתתפות בכוח העבודה של אוכלוסיה זו לסטיגמה והאפליה של מעסיקים כלפיהם. המאמר הנוכחי סוקר את המצב התעסוקתי של אנשים עם מגבלה פסיכיאטרית, מציג עדויות מהספרות לגבי הסטיגמה והאפליה כלפיהם בשוק העבודה ודן בדרכים אפשריות לשיפור המצב הנוכחי. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 91-102 |
| Number of pages | 12 |
| Journal | עניין של גישה |
| Volume | 10 |
| State | Published - 2010 |
UN SDGs
This output contributes to the following UN Sustainable Development Goals (SDGs)
-
SDG 10 Reduced Inequalities
Cite this
- APA
- Author
- BIBTEX
- Harvard
- Standard
- RIS
- Vancouver