Abstract
המאמר מציג את צדם ה"אפל" של התכנון ושל היווצרות ה"צורה" התכנונית, החושף את "גמישותו" של חוק התכנון והבנייה בעיר הישראלית מחד גיסא ואת תרבות עקיפת החוק מאידך גיסא. הטענה העיקרית המובאת במאמר זה מתייחסת לתרבות אי אכיפת החוק בישראל ומצטרפת אל דילמת תכנון מוכרת, דילמת הוודאות והגמישות, המעודדת התנהגות מרחבית העוסקת באיתור פרצות ומעקפים בחוקים המרחביים. שתי דוגמאות מובאות להמחשת תהליכים אלה, הראשונה נוגעת להתיישבות הבודדים בנגב שמתבצעת בניגוד למדיניות התכנון הרשמית, והשנייה עוסקת בהקמת המרינות בחיפה ובהרצליה בניגוד להנחיותיה של תוכנית מתאר ארצית לחופים. כדי להדגיש את הייחוד הישראלי ולהבחין אותו, המחברת פותחת בסקירת הנושא המכונה "תרבות של היעדר ציות לחוק" וקושרת אותו אל דילמת הוודאות והגמישות, שהיא בעיית יסוד בחשיבה התכנונית המודרנית. בחלקו השני של המאמר היא בוחנת את אופן התייחסותו של הממסד אל שאלת החוקיות של התכנון הטענה העיקרית בחלק זה היא כי הממסד הממשלתי והמקומי הוא שותף פעיל לערעור מעמד התכנון הרשמי ולהפרת הוראותיו. מקרה המבחן בחלק זה עוסק באי חוקיות המרחבית הכרוכה בפיתוח הסביבה הבנויה בצפון הנגב, בדרך המשרתת צרכים לאומיים ולאומניים וכפרקטיקה השנויה במחלוקת של שינוי תוכניות מתאר. החלק השלישי עוסק במעמדה החוקי של התנהגות מרחבית עירונית. בחלק זה מפורטת הטענה שעל פיה הממסד בישראל אינו שואף למיסודה של שקיפות ציבורית בקבלת החלטות תכנון וכן לא לקיומו של הליך קבלת החלטות שאפשר למתוח עליו ביקורת ציבורית גלויה. התבססותו של תכנון נקודתי ושל תכנון שאינו מעוגן בחוק במרחבים העירוניים משמשת כלי להרחקת התכנון מביקורת פומבית ולהכשרת תרבות מרחבית לא חוקית. עם זאת, במקומות שבהם עין הציבור פקוחה, מתפתחת תרבות מרחבית מבוקרת יותר ובעלת יסודות מוצקים יחסית של ציות לחוק, כפי שהמחברת מראה בחלקו האחרון של המאמר.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | עיר ישראלית או עיר בישראל? |
| Editors | טובי פנסטר, חיים יעקובי |
| Place of Publication | ירושלים |
| Publisher | The Van Leer Jerusalem Institute |
| Pages | 255-282 |
| Number of pages | 28 |
| ISBN (Print) | 9650203524 |
| State | Published - 2006 |
