על כפיו יביא: היזון חוזר של ידע ופרקטיקה דתית בחברה האשכנזית בימי הביניים

המאמר מבקש להדגים תהליך מעגלי של שיתוף והטמעה של ידע דתי וכן להצביע על יחסי הגומלין בין הספרות המלומדת לבין המנהג העממי בתרבות היהודית האשכנזית בימי הביניים, באמצעות התמקדות בדמותו של אליהו הנביא. אראה כי היוזמים של העברת מטען המשמעויות לזירות חדשות השתייכו למעמדות שונים בקרב האוכלוסייה. תחילה נבחנת נוכחות דמותו של אליהו הנביא בטקסי ברית מילה, והאופן שבו שיקפה ותיקפה את המסרים המרכזיים שיהדות אשכנז ביקשה להדגיש בטקס. עיצוב דמותו של אליהו בברית המילה התבסס על מאפייניו המקראיים ועל התפקידים שיוחסו לו במסורות אסכטולוגיות. הידע על פעילותו הצפויה של אליהו בגאולה תווך מהמקורות הכתובים שהיו ברשות האליטה הרבנית המלומדת אל הקהל באמצעות הליטורגייה והמנהגים של הטקס. החלק השני של המאמר בוחן כיצד הפכה דמותו של אליהו הנביא מזוהה עם טקס נוסף, סדר הפסח. מעבר זה התרחש באופן אורגני מתוך הציבור, כאשר מצאו התאמה בין המסרים שבטקס ברית המילה לבין המוטיבים של חג הפסח, ויצרו מנגנון הנכחה בסדר ובהגדרה. לאחר מכן המנהגים שהתפתחו והוטמעו בטקס סדר הפסח נקלטו לתוך הספרות המלומדת הרשמית כידע דתי בעל ערך. תהליך מחזורי נוסף התפתח בה בעת והשפיע על אפיונו של אליהו הנביא עצמו. אליהו הנביא צורף לחג הפסח כתוצאה מהמשמעות שלו בזירות האחרות שאליהן הוא קשור, אסכטולוגיה וברית מילה, ובהמשך הוא חזר והקרין על הזירות הללו והעצים את נוכחותו בהן. על כן, באמצעות הייבוא של אליהו הנביא לליל הסדר הפך הקשר בינו לבין היהודי הפרטי לקרוב ואישי יותר, ודמותו קיבלה חלק גדול יותר בתרבות החברתית העממית היהודית. (מתוך המאמר) הערות: מאמר זה מבוסס על מחקרה של מחברת המאמר: חנה שחם-רוזבי, "כוסו, כסאו וכעסו: דמותו של אליהו הנביא בעולמם של יהודי אשכנז בימי הביניים", עבודת דוקטור, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 2018.