פלימפססט: נשים כותבות כדורגל

מעט מאוד מוקדש בספרות היפה הישראלית למשחק הכדורגל. מעט יותר מזה נכתב על כדורגל על ידי מחברות-נשים. במעט הזה עוסק המאמר הנוכחי. שתים עשרה מחברות, שסיפורה של כל אחת מהן הופיע באחד משני קובצי סיפורים שעניינם כדורגל, שפורסמו בשנים האחרונות, נדונות במאמר זה. שתי טענות מלוות את הדיון: האחת, שתנאי המצב בישראל הנוגעים לתרבות בכלל מאפשרים לנשים כותבות להעצים את האוטונומיה היחסית שלהן, קרי, להשתחרר מהמגבלות שהוטלו עליהן בעבר על ידי מי ששלטו ממש במיליה של הספרות; השנייה, דווקא כמי שאינן חוות את המשחק הזה כדרכם של גברים, הדבר מאפשר להן להתבונן בו ולספר אותו מנקודות ראות שאינן מקובלות אצל כותבים גברים. ממש פלימפססט: הן מוחקות את לוח הצפחה שעליו כתוב סיפר גברי, וכותבות את שלהן. בעצם בכתיבה של נשים על כדורגל מתגלה בת קול שלהן - ביקורתית, "חוצפנית", עצמאית. נדמה כי הן 'באות חשבון' גם עם ההיסטוריה הגברית ששלטה בספרות הישראלית במקום הכי גברי: במשחק הכדורגל, שנחשב עד היום לטרה סנטה של גברים, בהקשר לתהליך הארוך המייגע וההישגי של כניסת נשים למשחק הזה כשחקניות, כפרשניות וכצופות, ועכשיו, גם ככותבות על המשחק הזה. (מתוך המאמר)