פסקת 'מלכינו אלהינו' בסוף תפילת שמונה עשרה ובברכת המזון: מקורה, נוסחה ומעמדה

בכל מנהגי התפילה של ימינו באה בסוף תפילת עמידה הפיסקה "אלוהי נצור לשוני מרע". תחינה אישית זו מיוחסת, לפי עדותו של התלמוד הבבלי (ברכות יז ע"א), למר בריה דרבינא, שאמרה תדיר לאחר תפילתו. הפיסקה נקלטה לאחר תפילת עמידה כבר בשלהי האלף הראשון לספירה במקצת הסידורים על פי מנהג בבל, אך קליטתה המלאה התרחשה רק בשלהי ימי הביניים, ובכמה מקומות אף לאחר מכן. על פי תוכנה ועל פי ידיעות מן התלמוד, מסתיימת הפיסקה במילים "והפר עצתם וקלל מחשבתם". ואולם ברוב הסידורים באה מיד לאחר מכן תוספת בסגנון שונה, פייטני, שגם מתוכנה ניכר בעליל שאין היא חלק מפסקת "אלוהי נצור": "עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען קדושתך, עשה למען תורתך", ולאחריה הפסוק "למען יחלצון ידידך הושיע ימינך וענני" (תהילים ס, ז, קח, ז). תוספת זו היא קיצור של פיסקת תפילה ארוכה יותר, שפתחה במילים "מלכינו אלוהינו יחד שמך בעולמך" והסתיימה בסדרה של הבקשות "עשה למען שמך". סיומת זו היא שנקלטה במנהגות ימינו לאחר "אלוהים נצור". מאמר זה עוקב אחר צור מחצבתה של פסקת "מלכינו אלוהינו" ועומד על גילגוליה השונים בסידורים קדומים מן המזרח. לאחר מכן דן המחבר בהקלטותה של הפיסקה בסידורים המערביים, לפני שנקטעה וכמעט נעלמה ממנהגי התפילה המאוחרים.