Abstract
שני המוקדים של מחקר זה הם תפיסת המעבר המהיר למודרניות, שהתרבות הבדואית עוברת, מנקודת המבט של נשים מודרות, והאתגר התיאורטי במציאת אופן ניתוח המתייחס לאמנות הן כביטוי אינהנרטי של ה"עצמי" (בהתאם לפרדיגמות הומניסטיות ומבוססות אמנות), והן כביטוי תלוי-תרבות של ה"עצמי" בתוך הקשר (בהתאם לתאוריות ביקורתיות). המאמר עוסק בדוגמאות מתיאור מקרה של קבוצה של נשים בדואיות שנפגשו ארבע פעמים, שעה וחצי בכל פעם. כל פגישה כללה חלק של יצירה, שבו לא הוגדר נושא מסוים, אלא אם הועלתה בקשה לכך, וחלק שבו הוסברו היצירות והתקיים דיון קבוצתי אודותיהן. מסקנת המחקר היא שהמקום שבו "פעולות הדיבור" של הנשים יכולות להישמע הם תחומים של ביטוי עצמי סימבולי, שבהם ההתנגדות מוסרת מהמציאות ולפיכך לא מאיימת על השיח הגברי המרכזי. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Title of host publication | ליצור מחקר, לחקור יצירה |
| Editors | אפרת הוס, לאה קסן, עינב שגב |
| Place of Publication | באר שבע |
| Publisher | הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב |
| Pages | 203-220 |
| Number of pages | 18 |
| ISBN (Print) | 9789655360844 |
| State | Published - 2012 |