Abstract
שנים האחרונות גובר השיח הציבורי בנוגע לנגישות לאנשים עם מוגבליות בחברה. שיח זה גרם לשינוי בתפיסת מדיניות מוסדות ממשלתיים וגופים ציבורים במטרה להוביל לשינוי בתפיסת מדיניות זו ולהוביל לשיפור הנגישות לאנשים בעלי מוגבלות בחברה בכלל ובמיוחד בחברה הערבית הבדואית בנגב. מטרת המחקר הנוכחי הינה לבדוק את מידת הנגישות לילדים עם מוגבלות פיזית בחברה הערבית הבדואית בנגב מנקודת מבטם של הורים. חשיבותשל המחקר לבחון באופן ייחודי ומעמיק את הקשיים והחסמים בעניין הנגישות ביישובים הבדואים הלא מוכרים בנגב. ילדים עם מוגבלות פיזית בחברה הערבית הבדואית היא קבוצה ייחודית שעד היום לא זכתה להתייחסות מחקרית מספקת ולמענה הולם מצד רשויות החוק ומוסדות המדינה השונים. המחקר החלוצי במתייחס לאוכלוסיה זו מחבר שני תחומים חשובים: מוגבלות ונגישות ביישובים הבדואים הלא מוכרים בנגב. המדגם כלל 60 הורים לילדים עם מוגבלות פיזית החיים בישובים הבדואים הלא מוכרים בנגב. 21 (35%) מהמשתתפים הן אימהות ו-39 (65%) הם אבות לילדים עם מוגבלות פיזית. 53 (88%) מההורים ללא השכלה אקדמית ו-7 (12%) בעלי השכלה אקדמית.42 (72%) מההורים מילאו שאלונים פתוחים ו-18 (28%) רואיינו בריאיון חצי מובנה, שהתמקד בחוויות של ילדיהם היומית בעניין הנגישות. ממצאי המחקר הצביעו על נורמות חיים קשה ביישובים הבדואים אשר מקשה על נגישות ונורמת ניהול חיים תקין לילדיהם עם מוגבלות פיזית. תפיסות ההורים את הנגישות ילדיהם ומעורבים לקשיים של ילדיהם בחיי היומיום רווים בדילמות ומתחים אשר נותרו בלתי פתורים. קולות אלו פעלו בשנים האחרונות להעלאת המודעות בהקשר של קשיים וחסמים וחוסר מודעות בקרב האוכלוסייה לנוכח המדיניות המדכאת את הביטוי נגישות ובהיעדר הזדמנויות חברתיות ותמיכה מצד רשויות החוק והרשויות המקומיות לספק מרחב ציבור נגיש לילדים בעלי מוגבלות פיזית.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 37-49 |
| Journal | דארנא: כתב עת מדעי, פדגוגי וחברתי |
| Volume | 48 |
| State | Published - 2021 |