רווקות מתמשכת בציונות הדתית: [מאמר ביקורת]

ליאת דאודי

Research output: Contribution to journalBook/Arts/Article review

Abstract

ספרו של ארי אנגלברג עוסק בתופעת הרווקות במגזר הציוני־דתי בחברה הישראלית בהקשריה הרחבים: מעמד המשפחה והדת, הקהילה והפרט. לאור המציאות החדשה, שבה צעירות וצעירים אינם ממהרים לבוא בברית הנישואים, הוא בוחן ומנתח את ציפיותיהם לגבי זוגיות והתמסדות. עולם הרווקות הציוני־דתי טרם נדון אקדמית בהיקף כזה. הרווקות והרווקים העומדים בלב המחקר משתייכים ברובם למעמד הביניים הישראלי ומתגוררים בשכונות בדרום ירושלים ובמרכז ירושלים, בגבעת שמואל ובמרכז תל אביב. ריכוז אורבני זה מכונה “בִּיצת הרווקים״, או בקיצור “הביצה״. המחקר התמקד במי שהזהות כרווק או כרווקה משמעותית עבורם. מן הראיונות עולה שאף שהמרואיינים רואים בהקמת משפחה ובזוגיות יעד נכסף, הם מבקשים לקיים, לפחות במשך תקופה מסוימת, את מה שמכונה בספר “שלב הבגרות הצעירה״, כלומר תקופת חיים שבה יגורו בדירות שותפים וישקיעו ביצירת רשתות חברתיות למטרות תמיכה רגשית וביטחון חברתי. עם זאת, אף שהם משתמשים בביצת הרווקים כבפלטפורמה חברתית חשובה, רובם מבטאים חוסר שביעות רצון מסטטוס הרווקוּת
Original languageHebrew
Pages (from-to)245-247
Number of pages3
Journalסוציולוגיה ישראלית: כתב-עת לחקר החברה הישראלית
Volume23
Issue number2
StatePublished - 2022

Cite this