Abstract
מאמר זה הוא ניסיון להתמודד עם מורכבות המושג "ריבונות העם" על ידי תהליך משולב של פירוק ובנייה מחדש. בתהליך הפירוק מציג המחבר את המתחים בין המשמעויות השונות הטמונות במושג. המתחים המאפיינים את רעיון העם כריבון הם המתח בין העם כאוסף של פרטים הקיימים בחברה לבין העם כגוף מאוחד הפועל כריבון; המתח בין הגדרת הדמוקרטיה כרצון העם לבין הגדרתה כגוף של פרוצדורות וזכויות; והמתח בין דמוקרטיה כמושג מכיל, המרחיב את יכולתן של קבוצות ליטול חלק פעיל בשלטון לבין המשמעות המדירה שנובעת מהצורך להגדיר מהו עם - demos כי ללא הגדרתו אי אפשר להגדיר אותו כריבון. בתקופתנו, תקופה של זרמי הגירה והחלשות מדינת הלאום, יש מתח מתמיד בין נסיונות לבנות דמוקרטיה קוסמופוליטית (מוסדות על-מדינתיים, פירוק הקשר בין לאום לאזרחות, פירוק הקשר בין זכויות חברתיות לפוליטיות) לבין העובדה שהעמקת הדמוקרטיה מחייבת להגדיר את גבול ה-demos כסובייקט ריבוני. לכל נסיון להגדיר את גבולות ה-demos יש משמעות מדירה כי צריך להחליט מי אינו חלק ממנו, מי שייך לקהילה הפוליטית ומי לא. המחבר סוקר כיצד נתפס מושג "ריבונות העם" בהיסטוריה, החל מהדמוקרטיה האתונאית ועד לתאוריות הפוליטית והמהפכות של המאות ה-18 וה-19. הוא מתמקד באנשי הדמוקרטיה האתונאית, ב-levellers של המאה ה-17, בהגותו של ז'אן ז'אק רוסו, ובהגותם של מנסחי החוקה האמריקאים והמהפכנים הצרפתים. אנשי אתונה הבינו דמוקרטיה בעיקר כשלטון עצמי של עם ריבון. ריבונות העם ביוון כללה שוויון בזכויות פוליטיות ובעיקר שוויון בהשתתפות בהחלטות ובחקיקה. הלבלרס (תנועה פוליטית באנגליה בתקופת מלחמת האזרחים) דרשו לכונן קהילה פוליטית המושתתת על ריבונות העם, בד בבד עם דרישה להבטיח מכלול זכויות שאמורות להגן על הפרט משרירותו של השלטון. הם הלכו רחוק מכולם כשהדגישו את המשמעויות הדמוקרטיות של המושג "ריבונות העם" בעוד שהוגים שבאו אחריהם כמו ג'ון לוק וז'ן ז'ק רוסו שמרו על חלק מהפוטנציאל הדמוקרטי אבל הותירו מקום רב לריבונות ככוח מאוחד וריכוזי.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 191-217 |
| Number of pages | 27 |
| Journal | מפתח: כתב-עת לקסיקלי למחשבה פוליטית |
| Volume | 4 |
| State | Published - Sep 2011 |