שונות תוך-קבוצתית כדרך לדיאלוג בין-קבוצתי: מפגש יהודי-ערבי ישראלי סביב סיפורי משפחה

דן בר-און, Tal Litvak-Hirsch, רפיקה עותמאן, Dan Bar-On, Rafika Othman

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

בארבע השנים שחלפו מאז אוקטובר 2000 גברה מאוד המתיחות בין יהודים לערבים בישראל. סקרים מן העת האחרונה מראים כי כארבעים אחוזים מן היהודים בישראל יסכימו שממשלתם תגרש ערבים מן המדינה. התקשורת גם היא תורמת להצגה השלילית והמקוטבת של יחסי יהודים וערבים בישראל, בהשראת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המאמר מדגים כיצד, כאשר יוצרים את ההקשר המתאים, השליליות המקוטבת נוכחת אך אינה הדפוס היחיד בשיח שמתפתח בין יהודים לערבים אזרחי ישראל. המאמר מתאר דפוסי הידברות שנוצרו בקבוצת סטודנטים שבה השתתפו שמונה סטודנטים יהודים ותשעה ערבים. הקבוצה נפגשה לאורך שנה שלמה במסגרת סדנה של סיפורי חיים כדרך לדו-קיום, אשר כללה ראיונות של הסטודנטים עם בני משפחתם, ובחינה והערכה של הסיפורים בידי הקבוצה. המאמר מבקש להציע קטגוריזציה של הסיפורים שסופרו בקבוצה, ולנתח את המרכיבים שהפכו אותם לסיפורים "טובים" או "רעים" בעיני הקבוצה. כמו כן הוא בוחן את התרומה של סיפורי החיים ליצירת דיאלוג בתוך הקבוצה, ואת מידת המורכבות של דיאלוג זה על רקע ההקשר החיצוני המאיים והאלים. עושר זה, הן בהצגה העצמית והן בהידברות בין הצדדים, נעלם מעיני הציבור, כל עוד הוא מוזן רק מן התקשורת האלקטרונית, ואינו שותף בפועל למפגשים מסוג זה. אפילוג המאמר מציע בחינה מחודשת של חלק מן הסיפורים שהציגו המשתתפים בהקשר אקדמי אחר, הממחיש עד כמה ההצגה של הסיפור המשפחתי תלויה בהקשר הכולל הן את המספר והן את המאזינים. In the last four years, since October 2000, there has been a large increase in tensions between Arabs and Jews in Israel. Recent surveys show that about forty percent of the Jews in Israel agree to the removal, by their government, of Arabs, from the State of Israel. The means of communication contributes to a negative and skewed presentation of Arabs and Jews in Israel, inspired by the Israeli-Palestinian conflict. The present article shows that when a suitable context is created, the polar negativity still exists, yet it is not the sole pattern developing between Jewish and Arab citizens of Israel. The article describes dialogue patterns that were created among Jewish (8) and Arab (9) students who met throughout the year in a Story-Telling as a Means of Co-Existence Workshop, which was facilitated by the first and third authors. Each student interviewed two people in his/her family – one from the parents' generation and another from the grandparents' generation. The dialogue fluctuated between mutual cooperation regarding these stories and political disputes. Within the stories both between-group and in-group variability emerged concerning the Jewish and Arab participants. Two types of stories were created: stories that were rated as "good enough" in order to be accepted by the group participants, and stories that weren't good enough to be accepted by the group participants. In this article we present categorization of stories that were told in the group, and analyze the components that make a "good" or "bad" story. We explore what life-stories contribute to the creation of dialogue within the group and the complexity of the dialogue concerning the threatening and violent external context. In the discussion we arrive at the conclusion that this richness, both in self presentation and self-interest, is hidden from the public eye as long as people are mainly influenced from electronic communication, and don't actually participate in such encounters.
Original languageHebrew
Pages (from-to)9-26
Number of pages18
JournalMikbatz: The Israel Journal of Group Psychotherapy / מקבץ: כתב העת הישראלי להנחיה ולטיפול קבוצתי
Volume12
Issue number1
StatePublished - 2007

Cite this