שיח ניאו-ליברלי ופרקטיקות ריבוד בבית ספר ערבי: ?שליטה או העצמה

אף על פי שהעקרונות המנחים של המיון וההצבה בבית הספר הם כישוריהם הקוגנטיביים ומאפייניהם ההתנהגותיים של התלמידים כפרטים, אפשר לזהות הבדלים קבוצתיים מובהקים בין תלמידים "מקומיים" (המזוהים כקבוצה חזקה), "בדואים" (המזוהים כקבוצה חלשה), וקבוצה מעורבת של תלמידים אשר אחד מהוריהם איננו מקומי (בדרך כלל משטחי האוטונומיה בגדה). (מתוך המאמר) המאמר מצביע על מקומו המרכזי של השיח הניאו ליברלי במערכת החינוך הערבית באמצעות ניתוח מיקרו פוליטי של ההיגיון החינוכי בתיכון מקיף ערבי במרכז הארץ. הניתוח מלמד על דפוסי החשיבה של צוות בית הספר, שביסודם נאמנים לעיקרון המריטוקרטי. השיח הפדגוגי של צוות בית הספר נעדר מטרות חברתיות רחבות או אתוס קולקטיביסטי, והוא מתאפיין בחשיבה מקצועית שתכליתה קידום מצוינות ומתן כלים לטובים שבתלמידים להשתלבות ולמוביליות בחברה בישראל. הצוות הפדגוגי מקפיד להבחין בין שאלות פוליטיות וערכיות כלליות הנוגעות לאינטרס הקולקטיבי של המיעוט הערבי, הנתפסות כשאלות של "פוליטיקה גבוהה", לבין המעשה החינוכי. ההיגיון הפדגוגי מתאפיין אפוא בחשיבה פרופסיונלית, אינסטרומנטלית וא-פוליטית, לפיה תפקידו של בית הספר להכין את התלמיד ללימודים גבוהים ולשוק העבודה. בדומה לממצאים האתנוגרפיים באשר לתפקידם המכריע של אתניות ומעמד בקביעת המבנה הריבודי במערכת החינוך היהודית, גם כאן נמצא חיבור פרדוקסלי לכאורה בין עיקרון אינדיבידואליסטי במיון התלמידים לבין מבנה ריבודי על בסיס אתנו מעמדי.