שינויים מהירים בחברות פרוקי הרגליים בחולות הנגב בעקבות ייצוב הדיונות

איתי רנן, אמנון פרידברג, אלי גרונר, פועה בר

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

הרס בתי גידול ואובדנם נתפסים כגורם המשמעותי ביותר לצמצום מגוון המינים בעולם. מרבית המחקרים בנושא זה עוסקים בהשפעות ישירות ועקיפות של פעילות האדם על מצב בית הגידול. במקרים מסוימים, דווקא הפסקה בפעילות אדם מסורתית היא הגורם לאובדן בית גידול ייחודי. במחקר זה נבחנה השפעת תהליך אובדן בית הגידול החולי כתוצאה מהפסקת רעייה על הרכב חברת פרוקי הרגליים בחולות הנגב המערבי. חולות הנגב המערבי הם שטח החולות הגדול ביותר בארץ, המשתרע לאורך גבול ישראל ומצרים, בין ניצנה לכרם שלום. משנת 1982 נמנעה כמעט לחלוטין תנועת בדואים ועדריהם בצדו הישראלי של הגבול, והחל תהליך מואץ של ייצוב הדיונות על-ידי קרומים ביוגניים הנוצרים בעיקר כתוצאה מהתפשטות כחוליות על פני החול. כיום, פחות מ-7% מהשטח הוא חול חשוף שנותר ברכסי דיונות בודדות ומבודדות. במחקר זה נבחנה השפעת התייצבות חולות הנגב המערבי על הרכב חברות פרוקי רגליים החיים על הקרקע. דגימות פרוקי רגליים נערכו במהלך אביב 2008 ו-2009 על-ידי מלכודות נפילה יבשות שהוטמנו בשלוש יחידות נוף בעלות רמת ייצוב שונה: רכסים חוליים של דיונות פעילות, מדרונות חצי מיוצבים של דיונות פעילות ושקעים בין-דיונריים מיוצבים. מהממצאים עולה, כי קיימות שלוש חברות שונות המאפיינות כל אחת רמת ייצוב שונה. הרכסים החוליים מאופיינים בחברת מינים ייחודיים לחול, שרובם אנדמיים ונעדרים כמעט לחלוטין מיחידות נוף מיוצבות סמוכות. המדרונות מאופיינים בחברה עשירה בנציגים משתי יחידות הנוף הסמוכות ובמינים המגלים זיקה לסביבה חצי מיוצבת. השקעים מאופיינים במספר פרטים נמוך יחסית לרכס החולי ולמדרון, ובמינים בעלי תפוצה רחבה בנגב ובכלל הארץ. אובדן בית הגידול החולי כתוצאה מהתפשטות בית הגידול הקרומי המיוצב, מוביל לצמצום בגודל אוכלוסיות המינים הייחודיים לחול ולחדירת מינים נפוצים ממרכז הנגב. פעולות ממשק לשמירה על דיונות פעילות נדרשות כדי לשמר את מגוון המינים הייחודי של חולות הנגב המערבי. (מתוך המאמר) כולל תמונות וטבלאות.
Original languageHebrew
Pages (from-to)134-140
Number of pages7
Journalאקולוגיה וסביבה
Volume2
Issue number2
StatePublished - 2011

Cite this