שכיחות ההפרעות בתפקוד רצפת האגן בקרב רצות בישראל - מחקר חלוץ

הריצה כאימון צוברת פופולריות רבה בשנים האחרונות. אף על פי שהוכח כי לפעילות הגופנית ישנם יתרונות בריאותיים רבים, במחקרים רבים נמצא כי פעילות "בעלת השפעה גבוהה" (Hige-Impact exercises) היא גורם סיכון להפרעות שונות בתפקוד רצפת האגן, כגון הפרעות בהטלת שתן וצואה וצניחת איברי אגן, בעיקר בקרב אתלטיות. גורמי הסיכון הכרוכים בפעילות "בעלת השפעה גבוהה" בקרב ספורטאים חובבים, כגון ריצה חובבנית, עדיין שנויים במחלוקת. מטרות המחקר היו להעריך את שכיחות ההפרעות בתפקוד רצפת האגן בקרב נשים רצות בהשוואה לנשים שאינן רצות, וכן לבדוק את הקשר בין ההפרעות הללו ובין מאפייני האישה (מספר הלידות, הגיל, מדד מסת הגוף - BMI), הידע הקודם ויכולת הכיווץ הרצונית של שרירי רצפת האגן). השערת המחקר: בקרב נשים רצות יימצאו הפרעות בתפקוד רצפת האגן בשכיחות גבוהה יותר מאשר בקרב נשים אשר אינן עוסקות בספורט הכולל ריצה. שיטה: נערך סקר בקרב מדגם נוחות של 60 נשים בריאות, 30 נשים הרצות מעל 20 ק"מ סה"כ בשבוע שימשו קבוצת המחקר, ו-30 נשים תואמות בגילן ובמספר הלידות שעברו, אשר אינן רצות שימשו קבוצת ביקורת. כלי המחקר היו שאלון Pelvic Floor Distress Inventory-20 Short Form שעוסק בשכיחות ליקויים שונים בתפקוד רצפת האגן, ו-Urgency Severity and Impact Questionnaire שבודק את שכיחות תסמיני הדחיפות בהטלת שתן ואת השפעתם על איכות החיים. תוצאות: נמצאה שכיחות נמוכה יותר של צניחות איברי האגן ודחיפות בהטלת שתן בקרב הנשים הרצות בהשוואה לנשים שאינן רצות, ולא נמצא הבדל בשכיחות הפרעות אנו-רקטליות ודליפות שתן. שכיחות ההפרעות בקרב הנשים שאינן רצות נמצאה דומה לשכיחות באוכלוסייה הכללית. נמצא כי עם העלייה בגיל ובמדד מסת הגוף עולה שכיחותן של הפרעות מסויימות בתפקוד רצפת האגן בקרב רצות. דיון ומסקנות: נמצאה שכיחות נמוכה של הפרעות בתפקוד רצפת האגן בקרב קבוצת הרצות. עם זאת, לא ניתן לשלול נזקים מצטברים ועתידיים לתפקוד רצפת האגן בקרב הרצות בשל שחיקה והעמסת יתר. יש לחזור על המחקר במדגם מייצג של האוכלוסייה כדי לבדוק את הנושא לעומק. (מתוך המאמר)