שריקת האוקרינה: סיפורים קטנים

שריקת האוקרינה, ספרה החדש של רות אלמוג, הוא רומן אוטוביוגרפי הבנוי מרסיסי זיכרונות שעובדו לסיפורים קצרים היוצרים יחד רקמת חיים מרגשת וכובשת לב. אלמוג משתפת אותנו באירועים דרמטיים מחייה תוך חיקוי הצלילים הזכים אך הגבוהים של האוקרינה — כלי נשיפה קטן, עתיק מאוד, דמוי ביצה. כצלילי האוקרינה מופקים הסיפורים מן המרחב הפנימי של הכלי, הזיכרון, ומשתנים בהתאם למיקום של הפתחים. בספר שלוש חטיבות: בראשונה, בסיפורי "איזה פלא", שהוא פלא הילדות, מסופרת הביוגרפיה המוקדמת של בת פליטים, הגדלה בסביבה זרה, בקהילה סגורה קטנה, תחילה ללא יכולת לתקשר בגלל אי ידיעת שפת המקום ואחר כך במודעות גדלה והולכת לסכנות האורבות לה. בחטיבה השנייה, "שריקת האוקרינה", מובאים סיפורים מימי הנעורים וההתבגרות, והיא נסגרת בסיפור של אח ואחות מזדקנים, המבטאים אכזבה בראותם איך נהפך העולם התמים של ילדותם לרפש. החטיבה השלישית, "סיפורי חלום", מחזיקה סיפורים קצרצרים וחידתיים, הנובעים מחלל התהודה של המרחב הפנימי ומתפרצים החוצה דרך פתחי האוקרינה כשהרתיחה של התת־מודע נושפת בה. בסיפור החותם את החלק הזה, "עוללות קיץ — אפילוג", מוצגת באגביות כביכול התיאוריה של ההרמוניה, האומרת שהניגון הוא העיקר והוא הטעם המספיק של השימוש במילים.