Abstract
המחקר בחן תגובות לחץ בקרב מתבגרים יהודים ובדווים במצב לחץ אקוטי, תחת מתקפת טילים בעת מבצע "עופרת יצוקה" (ינואר 2009). חצי שנה לאחר מכן, בחלוף מצב זה, נבדקו תגובות הלחץ שנית. מטרת המחקר היתה לבחון הבדלים בין שני המצבים, הן בתגובות ללחץ בשניהם והן בדפוסי המשאבים למיתון התגובות. תחושות קוהרנטיות ותקווה (קולקטיבית ואישית) נבחנו כמשתנים ממתנים לתגובות הלחץ. רמת המצוקה הפסיכולוגית נמצאה גבוהה יותר ובאופן מובהק בקרב הבדווים. תחושת התקווה הקולקטיבית היתה אף היא גבוהה יותר בקרב הבדווים, בעוד תחושת קוהרנטיות בקרבם היתה נמוכה יחסית לרמה בקרב הצעירים היהודים. משאבי ההתמודדות שתרמו להתמודדות מוצלחת ובריאות נפשית גם הם היו שונים. בעוד תחושת קוהרנטיות היתה משמעותית בקרב בני הנוער היהודי, התקווה תרמה להתמודדות מוצלחת בקרב המתבגרים הבדווים. חצי שנה לאחר המבצע חלה עלייה ברמת המצוקה הפסיכולוגית בקרב הבדווים ועלייה ברמת הכעס בקרב היהודים. הממצאים נדונים במאמר תוך התייחסות להבדלים בתנאי החיים ובתרבות של שתי הקבוצות הנחקרות ולהבדלים בין שני המצבים שבהם נערך המחקר, ומתוך ניסיון לגזירת השלכות מחקריות ומעשיות אפשריות. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 13-31 |
| Number of pages | 19 |
| Journal | מפגש לעבודה חינוכית-סוציאלית |
| Volume | 31 |
| State | Published - 2010 |