TY - JOUR
T1 - תוגת הפילולוגים וכשלי הניסיון לקבור את הזהות והתרבות היהודית־-ערבית
AU - בשקין, אורית
AU - ברג, ננסי
AU - מיטל, יורם
AU - עברי, יובל
PY - 2020
Y1 - 2020
N2 - בחיבור היסטוריוגרפי זה אנו מבקשים לעמוד על המשמעויות המרובות של המונח "יהודי־ערבי" ושל הייצוגים שלו בשיח הפוליטי, המחקרי והתרבותי בישראל. מאמר זה הוא תגובה לטיעונים שהעלה ראובן שניר המתפרסמים בגיליון זה. טענתנו היא כי היו, וישנן, חוויות יהודיות־ערביות רבות המעשירות את משמעות המונח בעבר ובהווה. זאת ועוד, אנו טוענים כי הזהויות היהודיות הערביות הן בעת ובעונה אחת מודרניות, נזילות, לאומיות וטרנס־לאומיות, ומשמעותן משתנה בהקשרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים שונים. הזהויות האלה מובעות בכתב, אך גם בתרבות אורלית ופופולרית שנוצרה בתקופה המודרנית, והופצה באמצעות הרדיו, הטלוויזיה והקולנוע. הן מובעות בשפה הערבית הקלאסית (פֻ צחא), אך גם בלהגים ערביים מקומיים, כמו המצרית, העיראקית, השאמית, המרוקאית (דריג׳ה) וכו'. זאת ועוד, אנחנו מבקשים לחשוב על זהות יהודית־ערבית בהקשרים רב־לשוניים ואימפריאליים, בשימת דגש על חברות רב־לשוניות דוברות לדינו, צרפתית, אנגלית, פרסית, תורכית־עוסמאנית, ארמית, ושפות אחרות; ועל זהויות מגוונות, איראניות, תורכיות, אירופאיות ואחרות. בסוף המאמר אנו עומדים על הקשרים שבין העבר להווה. אנו טוענים כי הזהויות הערביות־היהודיות זוכות להדים רבים בספרות העברית, שבה שולבו ומשולבים דרך תרגומים ועיבודים לתוך הקאנון העברי ולשוליים המאתגרים את הקאנון הזה טקסטים ערביים. הדיונים על היחסים בין העברית לערבית ועל זהות ערבית־יהודית בולטים בעיצובן של זהויות מזרחיות חדשות של סופרים, אומנים ואנשי קולנוע המטפחים את התרבויות הערביות של העבר כדי לשנות את הווה. אנו מבקשים לשאוב השראה מהגותם של יוצרים מזרח־תיכוניים, מוסלמים, יהודים ונוצרים, שאימצו תפיסות מכלילות ולא מדירות, לכבד לשונות מקומיות ודיאלקטים, ולהבין את תרבויותיהם של יהודי המזרח התיכון וארצות האסלאם בהקשרים נרחבים יותר, ולא לכפות על חברות מגוונות ועשירות מה שאפשר לקרוא לו מודל לאומי אליטיסטי, המתמקד בשפה אחת. (מתוך המאמר) سوف نسعى في هذه المقالة التأريخية إلى الوقوف على المعاني العديدة التي يحملها مصطلح “عربي-يهودي” وعلى تجلياته في الخطاب السياسي، البحثي والثقافي في إسرائيل. تأتي هذه المقالة رداً على الادعاءات التي طرحها رؤوفين شنير والتي تنشر في هذا العدد. نحن ندعي بأنه كانت هناك وما زالت تجارب يهودية-عربية كثيرة تثري معنى المصطلح في الماضي والحاضر. كما ندعي بأن الهويات اليهودية - العربية هي في ذات الوقت عصرية، مرنة ومتغيرة، قومية وعابرة للقوميات، ويتغير معناها بحسب السياق الاجتماعي، السياسي والثقافي. يتم التعبير عن هذه الهويات من خلال الكتابة ولكن كذلك من خلال الثقافة الشفهية والشعبية التي أنتجت في العصر الحديث وانتشرت بواسطة الراديو، التلفاز والسينما. ويتم التعبير عن هذه باللغة العربية الفصحى وكذلك باللهجات العربية المحلية مثل المصرية، العراقية، الشامية، المغربية (الدارجة) والخ. اضافة الى ذلك، سوف نحاول النظر الى الهوية اليهودية-العربية في سياقات امبريالية ومتعددة اللغات، وذلك بالتركيز على المجتمعات متعددة اللغات التي تتحدث الاسبانية اليهودية (لادينو)، الفرنسية، الانجليزية، الفارسية، التركية-العثمانية، الآرامية ولغات أخرى; والنظر الى هويات متنوعة، ايرانية، تركية، اوروبية وغيرها. في نهاية المقال سوف نتوقف عند العلاقات بين الماضي والحاضر. نحن ندعي بأن الهويات العربية-اليهودية تحظى بأصداء كبيرة في الأدب العبري حيث دمجت وتدمج نصوص عربية، بواسطة الترجمة والإعداد، داخل المعتمد الأدبي العبري والهوامش التي تتحدى هذا المعتمد. يبرز النقاش حول العلاقات بين العبرية والعربية وحول الهوية العربية-اليهودية في سيرورة تشكيل هويات شرقية جديدة وسط الأدباء، الفنانين والسينمائيين الذي يقومون بصقل الثقافات العربية المرتبطة بالماضي لكي يغيروا الحاضر. نحن نريد أن نستلهم الوحي من فكر مبدعين شرق اوسطيين، مسلمين، يهود ومسيحيين، ممن تبنوا توجهات شاملة وغير اقصائية، وأن نحترم اللغات المحلية واللهجات، وأن نفهم ثقافات يهود الشرق الأوسط والدول الاسلامية بسياقات أوسع لا أن نفرض على مجتمعات متنوعة وغنية ما يمكن تسميته بالنموذج القومي النخبوي الذي يركز على لغة واحدة.
AB - בחיבור היסטוריוגרפי זה אנו מבקשים לעמוד על המשמעויות המרובות של המונח "יהודי־ערבי" ושל הייצוגים שלו בשיח הפוליטי, המחקרי והתרבותי בישראל. מאמר זה הוא תגובה לטיעונים שהעלה ראובן שניר המתפרסמים בגיליון זה. טענתנו היא כי היו, וישנן, חוויות יהודיות־ערביות רבות המעשירות את משמעות המונח בעבר ובהווה. זאת ועוד, אנו טוענים כי הזהויות היהודיות הערביות הן בעת ובעונה אחת מודרניות, נזילות, לאומיות וטרנס־לאומיות, ומשמעותן משתנה בהקשרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים שונים. הזהויות האלה מובעות בכתב, אך גם בתרבות אורלית ופופולרית שנוצרה בתקופה המודרנית, והופצה באמצעות הרדיו, הטלוויזיה והקולנוע. הן מובעות בשפה הערבית הקלאסית (פֻ צחא), אך גם בלהגים ערביים מקומיים, כמו המצרית, העיראקית, השאמית, המרוקאית (דריג׳ה) וכו'. זאת ועוד, אנחנו מבקשים לחשוב על זהות יהודית־ערבית בהקשרים רב־לשוניים ואימפריאליים, בשימת דגש על חברות רב־לשוניות דוברות לדינו, צרפתית, אנגלית, פרסית, תורכית־עוסמאנית, ארמית, ושפות אחרות; ועל זהויות מגוונות, איראניות, תורכיות, אירופאיות ואחרות. בסוף המאמר אנו עומדים על הקשרים שבין העבר להווה. אנו טוענים כי הזהויות הערביות־היהודיות זוכות להדים רבים בספרות העברית, שבה שולבו ומשולבים דרך תרגומים ועיבודים לתוך הקאנון העברי ולשוליים המאתגרים את הקאנון הזה טקסטים ערביים. הדיונים על היחסים בין העברית לערבית ועל זהות ערבית־יהודית בולטים בעיצובן של זהויות מזרחיות חדשות של סופרים, אומנים ואנשי קולנוע המטפחים את התרבויות הערביות של העבר כדי לשנות את הווה. אנו מבקשים לשאוב השראה מהגותם של יוצרים מזרח־תיכוניים, מוסלמים, יהודים ונוצרים, שאימצו תפיסות מכלילות ולא מדירות, לכבד לשונות מקומיות ודיאלקטים, ולהבין את תרבויותיהם של יהודי המזרח התיכון וארצות האסלאם בהקשרים נרחבים יותר, ולא לכפות על חברות מגוונות ועשירות מה שאפשר לקרוא לו מודל לאומי אליטיסטי, המתמקד בשפה אחת. (מתוך המאמר) سوف نسعى في هذه المقالة التأريخية إلى الوقوف على المعاني العديدة التي يحملها مصطلح “عربي-يهودي” وعلى تجلياته في الخطاب السياسي، البحثي والثقافي في إسرائيل. تأتي هذه المقالة رداً على الادعاءات التي طرحها رؤوفين شنير والتي تنشر في هذا العدد. نحن ندعي بأنه كانت هناك وما زالت تجارب يهودية-عربية كثيرة تثري معنى المصطلح في الماضي والحاضر. كما ندعي بأن الهويات اليهودية - العربية هي في ذات الوقت عصرية، مرنة ومتغيرة، قومية وعابرة للقوميات، ويتغير معناها بحسب السياق الاجتماعي، السياسي والثقافي. يتم التعبير عن هذه الهويات من خلال الكتابة ولكن كذلك من خلال الثقافة الشفهية والشعبية التي أنتجت في العصر الحديث وانتشرت بواسطة الراديو، التلفاز والسينما. ويتم التعبير عن هذه باللغة العربية الفصحى وكذلك باللهجات العربية المحلية مثل المصرية، العراقية، الشامية، المغربية (الدارجة) والخ. اضافة الى ذلك، سوف نحاول النظر الى الهوية اليهودية-العربية في سياقات امبريالية ومتعددة اللغات، وذلك بالتركيز على المجتمعات متعددة اللغات التي تتحدث الاسبانية اليهودية (لادينو)، الفرنسية، الانجليزية، الفارسية، التركية-العثمانية، الآرامية ولغات أخرى; والنظر الى هويات متنوعة، ايرانية، تركية، اوروبية وغيرها. في نهاية المقال سوف نتوقف عند العلاقات بين الماضي والحاضر. نحن ندعي بأن الهويات العربية-اليهودية تحظى بأصداء كبيرة في الأدب العبري حيث دمجت وتدمج نصوص عربية، بواسطة الترجمة والإعداد، داخل المعتمد الأدبي العبري والهوامش التي تتحدى هذا المعتمد. يبرز النقاش حول العلاقات بين العبرية والعربية وحول الهوية العربية-اليهودية في سيرورة تشكيل هويات شرقية جديدة وسط الأدباء، الفنانين والسينمائيين الذي يقومون بصقل الثقافات العربية المرتبطة بالماضي لكي يغيروا الحاضر. نحن نريد أن نستلهم الوحي من فكر مبدعين شرق اوسطيين، مسلمين، يهود ومسيحيين، ممن تبنوا توجهات شاملة وغير اقصائية، وأن نحترم اللغات المحلية واللهجات، وأن نفهم ثقافات يهود الشرق الأوسط والدول الاسلامية بسياقات أوسع لا أن نفرض على مجتمعات متنوعة وغنية ما يمكن تسميته بالنموذج القومي النخبوي الذي يركز على لغة واحدة.
UR - https://merhav.nli.org.il/primo-explore/search?vid=ULI&lang=iw_IL&query=lsr10,contains,001247571
M3 - ???researchoutput.researchoutputtypes.contributiontojournal.article???
VL - כ"ה
SP - 353
EP - 373
JO - ג'מאעה
JF - ג'מאעה
SN - 2616-986X
ER -