תודעה היסטורית ואחריות היסטורית

Research output: Chapter in Book/Report/Conference proceedingChapter

Abstract

בפתיחת המאמר המחבר מציג את הפולמוס שהתעורר סביב מאמרו של ישראל יובל 'הנקם והעלילה - מעלילות קדושים לעלילות דם' [ציון , נח (תשנ"ג), עמ' 90-33]. לטענתו, ההתקפות החריפות על יובל מקורן בתחושות איום וחרדה, המעידות על כך 'שמחקרו של יובל נגע בנקודות תרבותיות רגישות במיוחד ונתפס כסכנה קיומית'. מכאן נובעת השאיפה להביא להשכחת המאמר ולמחיקתו המוחלטת. לטענת מחבר המאמר, תחושות אלה מאפיינות גם את הדיון בתולדות ההתיישבות הציונית, בעיקר בכל הקשור לגירוש הערבים ב-1948, וטענה זאת מביאה אותו להצגת השאלה המרכזית במאמר, שאלת אחריותו של ההיסטוריון. לדעתו , לעניין האחריות ההיסטורית משמעות מיוחדת במסגרת הדיון על ההיסטוריוגרפיה הציונית ועל מלחמת העצמאות ('מלחמת 1948' בלשונו). במשך שנים רבות הביאה הכתיבה ההיסטורית הציונית לקשר שתיקה סביב נושאים טעונים ורגישים ואף להכחשת נושאים כמו מעשי הגירוש והטבח שנערכו במהלך 'מלחמת 1948'. היא גם הביאה לכך, שהדברים נכתבו אך ורק מתוך נקודת מבטו של הרוב המנצח. הקורבנות לא היו חלק מההיסטוריה. כך היה, לדוגמה, בכל הקשור לגירוש התימנים מכינרת. בשנות השמונים החל שינוי בנושא זה. שורה של מחקרים שפורסמו, ושמטרתם היתה התייחסות כוללת אל מאורעות התקופה, עוררו התנגדות חריפה, שנבעה מה'שאיפה לשמור על מסגרת הדיון ועל גבולות הדמיון הישראלי הקיים'. מחקרים אלה עשויים להביא גם לשינוי תודעת ההווה, וניתן באמצעותם לערוך דיון עקרוני בתודעה הקיימת. דיון שיביא לכך שבמסגרתה ייכללו גם היהודים וגם הפלסטינים, ויוגדרו הערכים היסודיים ששני הצדדים שואפים ליישומם. דרך דיון זה נכיר בכך, שההיסטוריה של ארץ ישראל במאה העשרים יכולה להיבחן רק בקטגוריות דו-לאומיות וש'הקמתה של מדינת ישראל קשורה בקשר ישיר לחורבן פלסטין'. (מתוך המאמר)
Original languageHebrew
Title of host publicationבין חזון לרוויזיה
Editorsיחיעם ויץ
Place of Publicationירושלים
Publisherמרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
Pages97-133
Number of pages37
ISBN (Print)9652271187
StatePublished - 1997

Cite this