על סבל וקולותיהם של ילדים ממשיים במשפט הישראלי

יש הסבורים שמיותר לדון בשאלת יחסו של המשפט להתנסויות הילד, ועמדתם בעניין זה היא שהמשפט ככלל אינו יכול ואינו צריך לקדם את רווחתו הפסיכולוגית של הפרט, ולכן התשובה לשאלה אם המשפט נענה לסבלו של הילד ברורה מאליה ואינה מצדיקה דיון נוסף. לשיטתם, אין לצפות שהמשפט ייענה לסבל, שכן עומדים בפניו יעדים אחרים. החיבור הנוכחי זה דוחה עמדה נפוצה זו. בסיס תאורטי–משפטי לעמדה נגדית ניתן למצוא באסכולת תורת המשפט הטיפולית (Therapeutic ,)Jurisprudenceהמניחה שהמשפט צריך לקדם את רווחתו הפסיכולוגית של הפרט הן באמצעות הוראות החוק והפסיקה הן באמצעות ההליכים המשפטיים (ראו למשל .)Wexler, 1999אסכולה זו פרצה לתודעה המשפטית הרחבה בעיקר בעשור האחרון של המאה שעברה ( )Daicoff, 2000ובהקשר המשפטי הישראלי היא נידונה בדיון מקיף ראשוני בכינוס שנערך באוניברסיטת בר–אילן בשנת .2007גישה זו שואפת לקדם את התחכום הפסיכולוגי ואת הבין–תחומיות של החשיבה ושל העשייה המשפטית, ולעשות שהמשפט ימלא בחייהם של בני האדם תפקיד אנושי יותר, מרפא, מאחה. התהליך ההדרגתי של שינוי בתפקוד המשפט כמערכת המתרחש בשיטות משפט שונות פותח פתח לתקווה בתחום זה ( .)Daicoff, 2000להלן אבחן את מידת ההיענות של המשפט לסבלו של הילד על בסיס הנחת עבודה שיסודה באסכולת תורת המשפט הטיפולית, שכן לתפיסתי, השאלה רלוונטית למחקר משפטי ולעיצוב מדיניות משפטית. את החיבור הנוכחי אפתח בביאור ובהנמקה של עמדתי, שכאמור, תמציתה כבר הובאה בחיבורים קודמים ( ,)Ronen, 2006ועל פיה שיח זכויות מופשט דוקטרינרי וחסר בלחלוחית אינו מציע מענה ממשי לסבלם של ילדים ולתביעה לצדק שמקורה בסבל הזה. לחידוד התובנה הזאת אסתייע בהגותו של עמנואל לוינס ואציג משהו מתרומתה לעמדה זו. לאחר מכן אבחן את מקומו של המונח "סבל" בחוק ובפסיקה הישראליים. מכאן אעבור לבחינת ביטויים למחויבותו של המשפט הישראלי למניעת סבל. לאחר שאפרוס בפני הקורא היבטים שונים של הסוגיה אתווה תמונת מצב. לסיום אציע כמה תיקוני חקיקה המדגימים את ההשתמעויות היישומיות של מסקנות הדיון