השילוב הראוי: נשים בקורס טיס מפרספקטיבה של תרבות ארגונית

במשך שנים רבות הוגבל שילוב הנשים בצה"ל לתפקידי מנהלה, הדרכה ותמיכה באופן ששעתק בידול ונחיתות מגדרית בצבא ולאחר מכן באזרחות. קורס טיס, שהחל לקלוט נשים כבר ב- 1996, נתפס כמקרה מבחן להשתלבות. מחקר זה מנתח באופן איכותני וכמותני את תחילת כניסתן של נשים כחניכות לקורס טיס בשנים 1996-1999. נמצא שדפוס השילוב נע מבידול בגיבוש להיטמעות במבחני הטיסה. תהליך זה משקף דרישה ארגונית להידמות לדמות הטייס האידיאלי, המובנית על בסיס מאפיינים גבריים, בד בבד עם העלאת רף הקבלה לנשים, קבלה שמלכתחילה ייצגה שינוי תפעולי ולא ערכי ומהותי. נוכח ממצאים אלה מבהיר הדיון את תפקידו של קורס טיס כמנגנון סוציאליזציה, האחדה ושימור תרבותי, ותורם להבנה של ממדי התהליך, ההדדיות והמורכבות הכרוכים בשילוב של מיעוט בתוך רוב בארגון ששואף לשמר את תרבותו הקיימת. Traditionally women in the IDF have been allocated administrative, training and support roles in a manner that reproduced gender discrimination. Using qualitative and quantitative methods, this study analyzes the beginning (1996—1999) of women's entry into the IAF pilot training course. The pattern of assimilation, found to change from 'conventionalism' in pre-course selection to 'integration' in flight checks, is examined as reflecting the organizational pressure of acculturation into an ideal masculine pilot type. The assimilation of female cadets, which was primarily instrumental rather than ideological, was also accompanied by higher requirements. We conclude by discussing the course as a mechanism of socialization as well as cultural homogenization, exemplifying the assimilation of a female minority group in a male-dominated organization.